בסוף, אתה עושה מה שכולם עושים.
לוקח קצת מהחבר. קצת מהקבוצות.
בונה משהו שנראה "מספיק טוב."
ויוצא.
ובהתחלה? זה מרגש.
אבל אז מגיע הרגע הזה.
אתה יושב בהוסטל.
עם הטלפון ביד.
עושה כאילו אתה עסוק.
ומסביבך כולם מתחברים.
ואתה חושב:
״איך כולם מסתדרים ורק אני לא?״
״אולי עשיתי טעות שיצאתי לבד?״
וזה הרגע שבו רוב האנשים נשברים.
לא פיזית.
מנטלית.
